ההגדה לפי נתניהו: בין "עשר מכות" להבטחת גאולה
בהצהרתו לפני ערב חג הפסח הציג ראש הממשלה נרטיב תנ"כי למערכה מול איראן - עם הישגים והבטחות לעתיד, לצד מחירים שהוא עצמו מודה בהם, אך ללא תשובה ברורה לשאלה מתי ואיך זה יסתיים
ארכיון דעות ופרשנויות - מרץ 2026
בין בארי לכרבלא: האם 7 באוקטובר יהפוך ל"תעזיה" ישראלית?
השבר העמוק של 7 באוקטובר והנרטיב השיעי של "חברת המדוכאים" מאיראן נפגשים בצומת פסיכולוגי מסוכן של זעם ונקמה נצחית. רק המרת החרדה הקיומית באבל בוגר והנחת "השריון המדמם" יסללו נתיב להתבגרות לאומית ושלום המבוסס על "דיאלוג של צלקות"
המלחמה על התמונה: למה הניצחון על איראן יוכרז ב"טראמפית"?
בזמן שטילים וכטב"מים מעצבים את שדה הקרב, המערכה האמיתית מתנהלת על התודעה העולמית ועל היציאה מהבוץ המזרח-תיכוני. כדי להימנע ממלכודת המלחמה הבלתי נגמרת, טראמפ עשוי לשחזר את המודל הצפון קוריאני: מיתוג מחדש של המציאות כ"הסכם הטוב בהיסטוריה" בדרך לשקט תעשייתי
בין המקלט לנס: האם כוח צבאי לבדו יביא לנו שלום?
ההישגים המבצעיים המרשימים אל מול איראן והתקווה המחודשת למזרח תיכון אחר לא יוכלו להתממש ללא אסטרטגיה מדינית כוללת וברית ערכית עם המדינות המתונות. כדי לא לשקוע במעגל אינסופי של לחימה, עלינו לרתום את החוסן האזרחי המופלא שלנו לבנייה של שותפות אזורית אמיתית
הסכנה שבסמכויות החדשות של בתי הדין הרבניים
החלטת הכנסת להעניק לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בענייני ממונות אינה שירות דת תמים, אלא חדירה מסוכנת של דין ארכאי אל לב המשפט האזרחי המודרני. במקום להגן על האזרח מפני לחצים קהילתיים ולבצר את ערכי השוויון, המדינה מעניקה גושפנקה למערכת משפט מפלה
30 ימים למלחמה: מאמצי הבלימה באירופה - וההזדמנות של סין ורוסיה
העולם נמצא בעיצומו של משבר אנרגיה שלא חווה מאז תחילת המלחמה באוקראינה, והסכסוך באיראן צפוי להותיר השלכות ארוכות טווח. בזמן שביבשת מסתייגים מהמלחמה של טראמפ אך גם חוששים מלהרגיזו יתר על המידה, המעצמות היריבות מנסות לגרוף רווחים בטווח הקצר
גדי, מה עשית? האמירה האומללה של איזנקוט הוכיחה שהוא לא מסוגל
כך הפך האיש הכי ראוי בגוש השינוי למי שלא יכול להיות מספר אחת, אבל גם לא מוכן להיות מספר שתיים. חבל, כי עד אתמול דווקא חשבנו עליו רק דברים טובים
30 יום למלחמה: ישראל נשענת על אמריקה יותר מאי פעם, אבל גם נבחנת בתוכה
התיאום בין ירושלים לוושינגטון מגיע לשיא, אך לצד השת"פ נחשפים גם פערים במטרות ובדרך. בזמן שהבייס של טראמפ נשאר נאמן, ביקורת מתוך המחנה הרפובליקני מתרחבת - והופכת את מעמדה של ישראל בארה"ב לתלוי יותר מתמיד בשאלה אחת: אמריקה הרוויחה מהמלחמה או נגררה אליה?
30 ימים למלחמה: בין ההבטחות לקריסת המשטר לבין המציאות שהסתבכה
טראמפ ונתניהו תלויים זה בזה, הלחץ הפוליטי גובר - וההשפעה כבר זולגת לבחירות בישראל: נתניהו הצליח לגרור את טראמפ למהלך היסטורי, אך ההכרעה מתעכבת, המחאה באיראן לא מתממשת והמחיר בבית עולה. בוושינגטון חוששים מההשלכות, ובישראל המערכה כבר משפיעה על הקרב הפוליטי
טראמפ בין עסקה למלחמה, והרחוב האמריקני מתמלא מחאות
בזמן שהנשיא האמריקני משדר התקדמות אך משאיר את האופציה הצבאית על השולחן, תנועת "No Kings" יוצאת ליום מחאה רחב עם אלפי הפגנות בעשרות מדינות. הלחץ הציבורי, יוקר המחיה והמלחמה באיראן מתלכדים לאתגר פוליטי גובר
ישראל כבר לא לבד: גם ארה"ב מאמצת את הדרישות מול איראן
מסמך הדרישות האמריקני כולל לא רק את סוגיית הגרעין אלא גם את מערך הטילים והפעילות האזורית של איראן, ונחשב להתיישרות כמעט מלאה עם הקו הישראלי. בירושלים רואים בכך הישג מדיני משמעותי, אך מעריכים כי הפערים מול טהרן גדולים - והלחימה עשויה להימשך לצד המו"מ
דור ה-Doom: בני הנוער שגדלים לתוך משבר שלא נגמר
משבר אקלים, אי יציבות כלכלית, מגפה עולמית ומלחמות יוצרים עבור צעירים רבים תחושה שהעולם הוא שברירי והעתיד מאוים מראש. אם בעולם מדובר בתופעה מתרחבת, בישראל היא מגיעה כמעט לקצה, עם תגובה כפולה, לצד כשל מערכתי עמוק
מדוע ישראל תמיד בוחרת במלחמה כברירת מחדל?
החיבור המסוכן בין המיתולוגיה התנ"כית לבין האתוס הציוני יצר חברה שרואה במלחמה גזירת גורל דתית ותוכנית עבודה פוליטית. כדי לצאת ממעגל האלימות האינסופי, עלינו לגנוז את פרקי הרצחנות המקראיים ולאמץ מחדש את שפת הנביאים ואת חזון השלום כציווי קיומי דחוף
הנבואה של שרה מתגשמת: המדינה אכן נשרפת, וביבי מביט מהמיגונית
ההקלטה משנת 2000 הפכה למציאות המדממת של 2026. "בלעדיו המדינה לא תחזיק מעמד", אמרה אז הגברת, אלא שהיום מתברר שדווקא איתו, היסודות קורסים. וגם: הטרור היהודי ביו"ש הוא פצצה מתקתקת בדרך לתל אביב
גורל נתניהו בידי הנשיא: החסד הריבוני חייב לנצח את המשפט
מפרשת קו 300 ועד לדרמת נתניהו, סמכות החנינה נותרת המבצר האחרון של הרחמים מול הדין הקר והנוקשה. הנשיא אינו כפוף למערכת המשפטית שמנסה לסרס את כוחו, ורק הכרעה ריבונית אמיצה - כזו שמעזה לעקוף את הפרקליטות - תוכל להביא לתיקון הציבורי שאנו זקוקים לו
כשמשמיים נופל דבר: על החברה החרדית במלחמה
בעוד פערי המיגון הפיזיים והקשיים המעשיים בשכונות החרדיות הם מציאות קיימת, שורש הבעיה טמון במתח שבין ציות למדינה לבין סמכות הרבנים. כדי להציל חיים, על ההנהגה החרדית להחליף את העמימות וה"כוכביות" בקול אחיד וצלול שאינו מותיר מקום לספק
המפכ"ל בחר צד - וזה לא הצד של החוק
מתשובתו המתריסה ליועצת המשפטית ועד להפקרת הקצינים המקצועיים באגף החקירות, דני לוי מקבע את תקופת כהונתו כשפל הגדול ביותר שידעה המשטרה. ככל שהמפכ"ל ימשיך לבחור בנאמנות אישית לשר על פני החוק, לא יהיה מנוס מהודעה של ראשי האופוזיציה על כוונתם לפטרו ביום שאחרי
הפער הנורא בין זעקת האב מקריית שמונה לקינת האם מקיסריה
קשה לדעת האם המלחמה באיראן תסתיים בקרוב. מה שבטוח הוא שלנו, הישראלים, יש סיבה לדאגה בשני התסריטים. בין וושינגטון לצפון עולה השאלה: יכול להיות שאנחנו מפסידים במלחמה?
דיל עם איראן - ראוי, המלחמה בחיזבאללה היא פוליטית בלבד - אין איום קיומי | גיורא איילנד
בחלוף כמעט חודש של מלחמה נגד איראן נשמעות טענות נגד הדרג המדיני והצבא. אך זה קורה גם בחזית הצפונית - הציפיות מהבטחות העבר שונות מהמציאות בשטח. האינטרס הישראלי הוא סיום המערכה מול משטר האייתולות - גם אם ההסכם יהיה חלקי
סערה בלשכת נתניהו: רצף הפרשות חושף סדקים במעגל הקרוב
מהחשדות סביב מקורביו של ראש הממשלה ועד ההתבטאויות הגזעניות של יועצו הנאמן שנחשפו בחדשות 12. המקרים האחרונים מציפים שאלות על דפוס המינויים, הקרבה לשרה נתניהו וההשפעה על קבלת ההחלטות בעיצומה של מלחמה
זה נשמע מוזר, אבל המשטרה בחרה היום לציית לחוק
טקס הענקת הדרגה לסנ"צ רינת סבן הוא לא עוד אירוע שגרתי, אלא הכרזת עצמאות של המשטרה מול השר איתמר בן גביר. על היעדרות המפכ"ל מהטקס, מה הקשר של סבן למחדלי חקירת יועצי נתניהו והפצצה המתקתקת שמחכה בבג"ץ
וויטקוף וקושנר אאוט - ג'יי די ואנס אין: למה נבחר סגן הנשיא להוביל את השיחות בין איראן לארה"ב
הבחירה בסגן הנשיא ואנס להוביל את המשלחת האמריקנית לפקיסטן מסמנת את השלב הבא מבחינתו של טראמפ. ואנס עד כה נמנה על פי דיווחים, כאחד מאנשים החזקים בממשל שמתנגדים לעימות צבאי ארוך במזרח התיכון. בישראל נשארים פסימיים, כשהפערים בין שני הצדדים נשארים גדולים
מלכודת הפלת המשטר: האסטרטגיה הנדרשת מול איראן ביום שאחרי
במקום לבנות על קריסה פנימית של השלטון בטהרן, על ישראל להתמקד בתרגום ההישגים הצבאיים למנגנוני אכיפה נוקשים ולבריתות אזוריות. המטרה המרכזית היא מניעת שיקום יכולות הגרעין והטילים באמצעות שילוב של הסדרים בינלאומיים, איום צבאי ושיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב
פעם אהבתי צבע כתום, היום אני אדומה מבושה
ההנחיות הסותרות של משרד החינוך והפער בין "הכתום הפורמלי" לזה הבלתי-פורמלי הופכים את ניהול שגרת החירום לבלתי אפשרי. ראש עיריית קריית אונו דורשת מהממשלה להפסיק לגלגל אחריות, להעביר את התקציבים המוקפאים ולהעניק לילדים ולהורים את הבהירות שמגיעה להם
שדה המוקשים של נתניהו: מאחורי הקלעים של המו"מ בין ארה"ב לאיראן
טראמפ מדבר בגלוי על "סיכוי אמיתי להסכם", ובישראל חוששים להיגרר למגרש של טהרן - מו"מ ארוך ומתיש שלא תחת אש. עם זאת, מתוך הבנה כי לא תהיה לה את היכולת לעצור הסכם, ירושלים תנסה לעצב את תנאיו ולמנף אותו נגד חיזבאללה תוך שינוי המאזן האזורי | פרשנות
בין טפטוף הרקטות למציאות המורכבת: המלחמה בלבנון רק החלה - אך העורף טרם הפנים
למרות הפגיעה הקשה בחיזבאללה והיחלשותו הכלכלית והפיקודית, בצה"ל מבהירים כי המערכה רק בתחילתה. הארגון פועל כיום במבנה גרילה מבוזר, ממשיך בירי "טפטופי" אך מטריד לעבר הצפון, בעוד ישראל שואפת לבודד אותו, לנתקו מאיראן וליצור מרחב חיץ
האישה בארה"ב, הבן בהונגריה, העיקר שאנחנו עמוק במקלטים
ראש הממשלה תובע מאזרחי ישראל לגלות חוסן, אבל נחשו היכן נמצאים בני משפחתו הקרובה? וזה עוד כלום לעומת הנאום המחריד של יאיר בהונגריה
לא באים לעבודה: האם נפילת המשטר באיראן קרובה מתמיד?
שגריר ישראל בוושינגטון מאבחן ירידה במורל של מנגנוני הביטחון האיראניים שאינם מתייצבים לעבודה. למרבה הצער מדובר בסוג אחר של עבודה: עבודה בעיניים כתוצאה מזיהוי ירידה במורל של הישראלים
המהלך בלבנון: בידוד הזירה, מודל עזה ותפיסת שליטה - כך משתנה המערכה מול חיזבאללה
ההנחיות להשמדת גשרים מעל הליטני והאצת הרס הכפרים בדרום לבנון מסמנות מעבר לשלב חדש בלחימה מול חיזבאללה: ניתוק הדרום משאר המדינה, פגיעה בצירי האספקה ויצירת מרחב חיץ לאורך הגבול. בצה"ל מכוונים לתפיסת נקודות שליטה - תוך הרחקת האיום ושינוי המציאות הביטחונית
תעלומה: למה החות'ים לא משתלבים במלחמת הקיום של המשטר האיראני?
בעוד איראן נאבקת על הישרדות משטרה ומפעילה את שלוחותיה באזור, החות'ים בתימן שומרים על איפוק מפתיע ואינם נחלצים לעזרת פטרוניתם. שורת סיבות, החל מהרתעה ישראלית אפקטיבית ועד לשאיפות עצמאיות להנהגת הציר השיעי, עשויות להסביר מדוע הארגון בוחר להישאר על הגדר כרגע
בזמן שישראל חוגגת חיסולים, העולם מתרחק מאיתנו
בעוד התקשורת המקומית מתמקדת בהצלחות צבאיות ובמריבות פוליטיות, הצצה לאתרים זרים חושפת תמונה מדאיגה של אובדן תמיכה בארה"ב. ללא תכנית פעולה ארוכת טווח אל מול דעת הקהל המשתנה בקונגרס, ישראל עלולה למצוא עצמה בודדה - ללא מטוסי קרב, ללא וטו באו"ם וללא בעלת ברית
המספרים לא מסתדרים: המשבר השקט של מבצע שאגת הארי
המלחמה עם איראן יצאה לדרך תחת מעטה חשאיות אך בעוד מטוסי הקרב וכלי הטיס הלא מאוישים מטילים אלפי חימושים מדויקים על אדמת איראן, נראה שמנגנון הנתונים של צה"ל סובל משיבוש מספרים
בין אשליה למציאות: החוסן הישראלי מפרק את ההערכות בטהרן
בטהרן העריכו כי ישראל לא תוכל להחזיק במערכה ממושכת, אך בפועל הלחימה מתארכת, החזיתות מתרחבות והציבור הישראלי ממשיך להפגין חוסן. במקביל, הביקורת הפנימית גוברת - אך הדרג המדיני נחוש להמשיך עד להכרעה
בסביבת טראמפ מתנגדים למלחמה באיראן: הביקורת מבית, והבוחרים שנשארים לצדו
קרלסון, קלי ואוואנס מותחים ביקורת חריפה מתוך מחנה MAGA נגד המערכה באיראן, כולל טענות כי ארה"ב פועלת עבור ישראל - אך הסקרים מציגים תמונה הפוכה: רוב המצביעים ממשיכים לתמוך בו, בעיקר בשל האמון האישי והחשש מהגרעין האיראני - אך הפער עשוי להפוך לאתגר פוליטי
המשיח מוושינגטון והחמורים מהממ"ד: למה אני, איש שמאל מובהק, מקשיב לטאקר קרלסון?
הצצה למפגש בין כוחות פוליטיים אפלים, נשיא גחמתי ומערכת השפעה ישראלית מיומנת. האם דווקא אצל איש הימין השמרני-קיצוני מונחים היסודות לברית ישראלית-אמריקאית חדשה?
כשיהודים פנו החוצה - זה נגמר תמיד באסון
הפנייה של פרופ' כהן־אליה לטראמפ היא טעות היסטורית: לא פונים לפריץ, לא מוסרים מחלוקת פנימית להכרעת זרים, ולבטח לא מזמינים יד חיצונית שתכריע מי ינהיג כאן את המדינה. כי ביום שבו נתרגל לכך - לא רק המחלוקת תוכרע מבחוץ, אלא גם העתיד
נתניהו קבלן הפיצוצים: בין הישגי המערכה באיראן לסכנת אובדן השליטה
איראן על הברכיים וסופגת מכות בכל החזיתות, אך ללא סיום ברור והמשך לחץ מדיני ובינלאומי - הסכנה לא תחלוף. לצד ההישגים, מתחדדת הדילמה: מתי לעצור, לפני שהמלחמה תהפוך מנכס לנטל ותערער את התמיכה האמריקאית
מחדל "שאגת הארי": כשהריבון עוצם עיניים מול הטרור היהודי
חבורות פורעים מהמאחזים הבלתי חוקיים מקבלות מדי צה"ל וסיוע בנשק, והתוצאה היא מעשי הרג, ביזה והתעללות. בעוד הרמטכ"ל מתעורר באיחור גדול ונזכר לדבר על "מיעוט מאיים", והשב"כ תחת זיני לא מציג שום פעילות סיכול, בשטח כבר מתבצע טיהור אתני בחסות המלחמה באיראן
שאלה של אמון: זה הסימן שלפיו נוכל לדעת האם המלחמה הצליחה
התעמולה האיראנית משדרת ללא הרף סרטונים מבוימים על מגדלים קורסים בתל אביב. התקשורת הישראלית חופשית הרבה יותר, אך אפילו מקץ שלושה שבועות של לחימה, היא נכשלת מלספק תמונת מצב אמינה
גם במלחמה: מצבו הפוליטי של נתניהו הוא בעל חשיבות עליונה
שבועיים לאחר טבח 7 באוקטובר, נתניהו הזמין סקר מנדטים כדי לבדוק מה חושב הציבור. ומכאן נגזר הכול. וזה קורה, למרבה התדהמה, גם כעת. גם בימים ההיסטוריים הללו, גם במלחמה הקשה והמרה שבאויבות, עסוקים נתניהו, חלק מהשרים וחברי הקואליציה בפוליטיקה קטנה וזולה
חוט השני של העם היהודי: כוחה של ערבות הדדית חוצת גבולות
הקשר ביו מדינת ישראל ליהדות התפוצות הוא בלתי שביר, ונשזר דרך כאב משותף אל מול מתקפות טילים ואנטישמיות גואה. השותפות הגורלית והתמיכה ההדדית, המתבטאות ביוזמות כמו קרן "שאגת הארי" של הסוכנות היהודית, הן המקור לעוצמת העם היהודי ולחוסנו בשעות מבחן קיומיות
הגשר היבשתי מהמפרץ לישראל: ההזדמנות להפוך לצומת סחר עולמי
בעקבות האיומים הביטחוניים על נתיבי הים במזרח התיכון, גובר הצורך במסדרון יבשתי שיחבר את הודו ואירופה דרך מדינות ערב וישראל. עבור ישראל, מדובר בהזדמנות אסטרטגית נדירה לנצל את האינטרסים המשותפים עם שכנותיה כדי לבסס את מעמדה כנכס כלכלי וביטחוני חיוני באזור
העובדים הסוציאליים הם חומת המגן האמיתית של העורף
המציאות במלחמה הנוכחית חושפת שבריריות חברתית שמחריפה בצל המלחמה. העובדים הסוציאליים הפועלים בגישה מערכתית ארוכת טווח, הם אלו שמונעים את קריסת המרקם האנושי, אך ללא הכרה בשירותם כצורך חירום לאומי ותקצובו בהתאם - החוסן הלאומי שלנו נותר בסכנה
מנדט של צדק, לא של כוח: בחינה מחדש של ה"ארץ המובטחת"
ראש העדה האסלאמית האחמדית משיב להצהרות השגריר האקבי וטוען כי ההבטחה האלוהית שייכת לכלל "זרע אברהם" ואינה צ'ק פתוח לכיבוש. על פי כתבי הקודש, הזכות על הארץ אינה מורשת דם אוטומטית, אלא תנאי מוסרי המחייב רדיפת שלום, עשיית משפט וחמלה כלפי כלל יושביה
מלחמה, לא חשוב על מה? הכירו את הנשק שישראל עוד לא ניסתה
גם אם נמאס לנו לשמוע את זה, הרי שהעורף הישראלי באמת חזק ונותן לצה"ל ולממשלה את כל הגיבוי הדרוש לניצחון במערכה. אולי בגלל זה מדהים לראות כמה מעט אנחנו מקבלים מהם בתמורה
בין הזדמנות לאיום: האם טורקיה נערכת לקריסת משטר האייתוללות?
בעוד אנקרה שומרת על טון דיפלומטי זהיר מול טהרן, מאחורי הקלעים גובר החשש מפני כאוס אזורי, גלי פליטים והתעצמות כורדית בגבולותיה. ישראל, השואפת להפלת המשטר האיראני, תידרש להתמודד עם היום שאחרי שבו טורקיה עשויה לנצל את הוואקום כדי להרחיב את השפעתה באזור
סכנה בבית: המחיר השקוף של הצפת הרחובות בנשק
בעוד המדינה דוהרת להרחבת חלוקת רישיונות הנשק בצל הטראומה הלאומית, אלפי נשים בישראל מוצאות עצמן תחת איום גובר בתוך ביתן. ללא שילוב מיידי של נתוני משרד הרווחה בהליך הסינון, הפריבילגיה להגנה עצמית הופכת לכלי טרור ומסוכנות כלפי מי שהמערכת אמורה להגן עליהן מכל
שאגת הארי: בשבוע השלישי כבר מותר לשאול האם אנחנו מפסידים?
שיגורי הטילים מאיראן פוחתים אך לא פוסקים, חיזבאללה משקם לא רק את יכולותיו אלא גם את מעמדו ובעזה מקיים חמאס מפגני ניצחון. זמן טוב לשאול: אתם בטוחים שאנחנו מנצחים?
משחקים באש: האם הכנסת חזרה לתפקד רק למען ההפיכה המשפטית?
המפלט האחרון של ההנהגה, שיגעון הגדלות של רוטמן והבל ההבלים של השופרות. בממשלה מדברים על אחדות, אבל עושים הכל כדי להרבות שנאה בשעת מלחמה
המעשה הכי מתועב שאפשר: נתניהו רוקד על סיפון הטיטאניק - ושובר שיאים של חוסר בושה
דרישת רה"מ לביטול משפטו, תוך שהוא משסה את טראמפ בהרצוג, בלתי נתפסת. האיש שהצהיר שוב ושוב שלא ינסה להימלט מאימת הדין ושהתיקים שלו קורסים גם ככה, נקלע לסחרור תוך הצגה פסיכולוגית שראויה להסתכלות. בנט נוכל? לפחות הוא לא פתח במכירת חיסול של ריבונות ישראל | דעה