האם באמת היה עדיף להשאיר את הסכם אובמה עם איראן, מה עומד מאחורי ההתנגדות למינוי רומן גופמן, למה הצטרפותו של צביקה מור עשויה לחזק את הציונות הדתית - ומדוע רשימת ימין חדשה עדיין מתקשה להתרומם?
בצל הסלמה ברורה בהיקף הירי בגזרה הצפונית, נדמה שעבור כמה מראשי הרשויות המופגזות - ענייני החוץ דחופים דווקא יותר. כששלושה מהם נמצאים ברגעים אלה על רחבי הגלובוס באירועי יח"צ כאלה ואחרים, קשה שלא לתהות האם ההפקרה עלתה שלב - וכעת היא מגיעה גם מבית
הדרישה ל"ממשלה ציונית" הפכה בישראל למבחן שקובע מי בפנים ומי בחוץ: מי נחשב שותף לגיטימי, ומי נדרש שוב ושוב להוכיח נאמנות. במקום אזרחות שווה ופשוטה, נוצרה מסננת פוליטית שמרחיקה ערבים ואחרים מהמשחק הדמוקרטי - ומציבה את השייכות למדינה על תנאי
יש מכנה משותף בין משפט דרייפוס, למשפטו של ראש הממשלה | הדבר המעניין הוא שבשלב מסוים השאלה אם דרייפוס אשם או זכאי הפכה כמעט משנית, בדומה למשפטו של נתניהו כיום
היציאה של ארה"ב מהסכם הגרעין הייתה שגיאה עצומה, וכמה מפחידה היא המוטציה שעבר נתניהו לאחר 7 באוקטובר - שמהמר מדי יום על כל הקופה ועל חיי כולנו. במקביל - לא קל לסכם את שנותיו של דדי ברנע כראש המוסד. הישגים פנומנליים, לצד תחושת חמיצות מהתוצאות באיראן
המוזיאון הבריטי הוא מקדש של זיכרון, ארכיאולוגיה ועמים. המוזיאון הבריטי אמור לומר לאנושות דבר פשוט: לפני הפוליטיקה, לפני הזעם של הרחוב - היו עובדות. דחיית הרצאה על ישראל ויהודה במוזיאון היא אירוע גדול וקשה, והתוצאה ברורה - מי שיפחיד, יקבל וטו על הזיכרון
לא צריך שאדם יורשע כדי שייהרסו לו החיים. כתבי האישום שהגישה גלי בהרב מיארה ליועץ ראש הממשלה וראש הסגל שלו כבר הכתימו את השניים לשארית חייהם ופגעו בקרוביהם ומשפחתם
לב העניין בפרשת מינוי ראש המוסד אינו רק האלוף גופמן, והוויתו כסיפור הצלחה ישראלי ואגדה שהייתה באמת ואמורה לאחד את המדינה, אלא מה קורה כשאלה שאמורים להגן על טוהר המידות מתחילים לפעול במחשכים, וזו אולי התמונה המטרידה ביותר בכל הפרשה
מיכאל ראבילו, פרקליטו האישי של ראש הממשלה, מעולם לא כיהן בתפקיד ציבורי - כל הקריירה המשפטית שלו היא במשרד של קרובי משפחת נתניהו. עכשיו הוא עשוי לפקח על טוהר המידות והמנהל התקין. מהמבקרים האקטיביים של פעם ועד אנגלמן: כך נשחק אחד ממוסדות הסף החשובים בישראל
על אף חיסוליהם המוצלחים של שני בכירי הארגון, מוחמד עודה ועז א-דין אל-חדאד, המציאות העזתית לא השתנתה בצורה מהותית. למרות מיטוט הנהגת חמאס, ישראל עדיין לא יצרה חלופה שלטונית לפלסטינים ברצועה. עכשיו יש לעבור מהמרדף אחר שמות ובכירים - אל עיצוב היום שאחרי
מאמרו של רומן גופמן שפרסם בהיותו במרכז דדו, חושף תפיסה מסוכנת של מפקד כגורם עצמאי החורג מסמכותו כדי להגשים את רצון קובעי הדרג המדיני. פרשת אלמקייס מחייבת אחריות אישית ומעלה סימני אזהרה סביב מינויו לראש המוסד
בזמן שהמו"מ עם טהרן מתקדם וחיזבאללה מנסה לשדר הישרדות ועוצמה, ישראל ניצבת בפני מבחן אסטרטגי: האם תחזור למדיניות ההכלה שלפני 7 באוקטובר, או שתפעל כדי למנוע מהגבול הצפוני להפוך שוב לזירת שחיקה מסוכנת
כלי ההתערבות החדש - הדיונים בבג"ץ סביב גל"ץ, רומן גופמן ומינויים בכירים חושפים שינוי עמוק בגישת העליון: פחות עיסוק במהות ההחלטות ויותר דגש על "הליך תקין"
זה כבר מעל ל-15 שנים שראש הממשלה יודע שלא חשובות עמודות המנדטים, אלא גודל הגוש. אותו גוש ימין שטיפח והשקה בתקציבים למפלגות החרדיות, הוא זה שהביא לשליטתו המוחלטת בפוליטיקה החרדית. כעת, כשהיחסים מעורערים, נתניהו לא מרים ידיים - אבל יודע מה עומד לפניו
נתניהו הנהיג את ישראל עד לנקודה שבה תקוותנו היחידה היא הסרבנות האיראנית לחתום על הסכם שכולו ניצחון למדיניותה הפרועה. העיקר שהשופרות בתקשורת ימשיכו לספר לנו ש"יש גם הישגים"
גם אחרי פגיעות קשות, איראן ממשיכה לשרוד, להשתקם ולשמר את האיום. כך הפער בין הישג צבאי לבין הכרעה אסטרטגית ממשיך לרדוף את ישראל והמערב, והוא מציף אזהרה ברורה: כל עוד טהרן שומרת על ידע, חומר וזמן - האיום לא הוסר, אלא רק שינה צורה
בישראל קיימים לא מעט "ימנים אנוסים" - אנשים שמסתירים את דעותיהם הפוליטיות מחשש לפגיעה בקריירה שלהם. חשוב לשים לב, כי הבעיה אינה מסתיימת בשוק העבודה או באקדמיה
הניסיון להסתיר את ציוני המיצ"ב וקיומן של ועדות מעקב אחר מורים אינם מקריים; הם מעידים על קריסת האמון בין השר, המורים וההורים. במקום פוליטיקה של הפחדה, דרושה תוכנית לאומית, שוויון תקציבי ומתן אוטונומיה לאנשי המקצוע שיובילו לתיקון
הסדר הישן נשחק, ארצות הברית פחות צפויה, אירופה חלשה ומלחמות אזוריות מטלטלות כלכלה עולמית. בתוך המציאות הזו ישראל הוכיחה עוצמה, אך ניצחון מבצעי לא בהכרח מבטיח הכרעה אסטרטגית. בתוך כך, הדרת ישראל מההסכם המסתמן - רק מחדדת את התמונה
דווקא כשהלחימה בגזרות השונות נרגעת, המתח בתוך החברה הישראלית מגיע לרתיחה. מהסרטון של בן גביר קורא "נגמרה הקייטנה" מול פעילי המשט ועד סרטון החג של נתניהו בו צעיר יוצא מהארון הפוליטי ומודיע בפני משפחתו שהוא "ביביסט" - החל הקרב שמאיים לפרק את כולנו מבפנים
בדבר אחד הצליח הסרטון של הליכוד מעל ומעבר למשוער: להפוך לשיחת היום. כולם התווכחו על מה שיש בו, אבל העיקר הוא מה שאין בו. ואיך אפשר בלי להתייחס לשיתוף המפתיע של אילון מאסק?
מתחת לראש הממשלה בהרב-מיארה ניצבים היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה השונים. ליועצים יש כוח גדול יותר מלשרים, והשרים אינם יכולים להזיז עיפרון מבלי לקבל את אישור היועמ"שים
חיסול בכיר הטרור מסמן פגיעה בדור הפיקוד הוותיק שבנה את יכולות המודיעין והתכנון של חמאס. מינוי מוחמד עודה מלמד כעת: הארגון עדיין מנסה לשמר רציפות פיקודית - אך תחת שחיקה גוברת, מצוקת הנהגה ומעבר הדרגתי למבנה חשאי ומבוזר יותר
הדיווחים על פעילות ישראלית חשאית במדבר העיראקי חושפים שינוי עמוק במזרח התיכון - המדינה, שנועדה לשמש כעומק האסטרטגי של טהרן, הופכת לזירה פרוצה שבה אפילו יריבותיה הגדולות של משטר האייתוללות לומדות לפעול נגדו
"כן ביבי, לא ביבי", פוליטיקה של טאלנטים ו"חמישים גוונים של ימין": מאחורי קרקס הבחירות מסתתרת מציאות אחת - מערכת פוליטית שכבר ויתרה על כל פתרון אמיתי בין הים לירדן | דעה
מ"שירות VIP" למשה סעדה, דרך הקשרים מאחורי הקלעים ועד ההתערבות והחלטת שופטי בג"ץ - שנה אחרי שנבחר באופן פוליטי, מבקריו של אשר קולה טוענים: הנציבות הפכה לכלי ניגוח במערכת המשפט
האיום על נתיבי השיט, החות'ים, הורמוז והפגיעות של כלכלות האזור דוחפים את סעודיה, איחוד האמירויות והמערב לחשב מסלול מחדש. לא מתוך פיוס עם ישראל - אלא מתוך הכרה גוברת ברלוונטיות שלה כנתיב, תשתית ועוגן ביטחוני
איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מעדיפים להציג עמדות קיצוניות שלא מתממשות במטרה לשמור על בסיס התמיכה הפוליטי שלהם. ההתעלמות מהזירה הבינלאומית, מוכיחה שהבחירות הקרובות חשובות לנבחרי הציבור - יותר מהמעמד של ישראל בעולם
מצביעת שמאל שבוחרת בליברמן היא לא קוריוז, היא סימפטום. ממשלת השינוי לא תקום בזכות איחוד טכני לפני הבחירות, הציבור מאס במותגים הפוליטיים הוותיקים ומחפש קואליציה של מנהיגים שישתפו פעולה מתוך שונות. ניתוח אסטרטגי של מפת הדרכים לבחירות 2026
המועמד בניו יורק זוהרן ממדאני מציב את שלילת הריבונות הישראלית בלב הקמפיין. עבור השמאל הפרוגרסיבי הסוגיה הפלסטינית הפכה לחלק מזהות פוליטית המבוססת על מאבק עולמי במדכאים. השינוי מסמן את שבירת הקונצנזוס סביב ישראל בארצות הברית
