בין ההבטחות לבוחרים לסיים את "מלחמות הנצח" לבין הלחץ הגובר לתקיפה צבאית, דונלד טראמפ ניצב בפני הכרעת מורשת גורלית בראשית 2026. כשמחירי הדלק ובחירות האמצע מעבר לפינה, הנשיא האמריקני מגלה שהמרחק בין נאום תקיף למלחמה אזורית מעולם לא היה קצר יותר
היום מציינת אזרבייג'ן 34 שנה לטבח חוג'אלי. הרב איסייב, רבה של הקהילה הספרדית בבאקו, כותב לישראלים על הרגע שבו הזוועות מעוטף עזה החזירו את העם האזרי ללילה האפל של 1992, ועל החמלה שנולדה מזיכרון של כאב מוכר
ביטן מכיר היטב את הכעסים העצומים שיש בליכוד, הוא גם יודע שחלק מהח"כים מבינים שבעוד כמה חודשים הם נפלטים מהכנסת והולכים הביתה. בלשכת נתניהו כבר ניבאו את דעיכתו - אך ביטן הוכיח את טעותם בבחירות בתוך הליכוד
להמתנה חוקים משלה - וזו שאנו חווים עתה מתחילה לשחוק את מדינת ישראל שניצבת על בהונותיה. מצד שני, הסכם רע עלול להיות גרוע הרבה יותר. מה עושים? בינתיים אפשר להיזכר בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים כדי להבין מה לא לעשות
בנאום מצב האומה הארוך בהיסטוריה, הגדיר הנשיא את איראן כ"איום ישיר על אדמת ארה"ב" והתחייב למנוע ממנה נשק גרעיני - אך האם המבקרים מבית יאפשרו לו לפעול? בזמן שהסקרים בשפל והסנאט גועש, ישראל מקבלת צ'ק הצהרתי חשוב, אך כזה שתלוי יותר מתמיד ביציבות הבית הלבן
האם השאיפה למוכנות צבאית מושלמת היא דווקא מה שיאפשר לאיראן לנצח במרוץ החימוש? ניתוח הדינמיקה שבין "עריפת ראש הנחש" לבין בניית קואליציות בינלאומיות, והסיבה המפתיעה לכך שדווקא המוכנות החלקית עשויה להיות חלון ההזדמנויות האחרון של ארה"ב
הנטייה להפוך כל טרגדיה אישית לכלי ניגוח פוליטי היא לא רק בעיה של "נימוס", אלא סכנה מוחשית לבסיס המוסרי של החברה שלנו. דווקא בתוך השיח הרעיל, נקודות האור של אמפתיה חוצת-מחנות מזכירות לנו שיש רגעים שחייבים להישאר מחוץ למגרש הפוליטי
במקום להתמודד עם בזבוז המשאבים הממשלתי ויוקר המחיה מהשורש, נבחרי הציבור מקדמים פטורים פופוליסטיים שמעוותים את השוק ופוגעים בעסקים מקומיים. בטווח הארוך, המהלכים הללו יובילו בהכרח להעלאת המע"מ הכללי ולנטל כבד יותר על הכיס של כולנו
במקום לספק מידע אמין לציבור, בכירי מערך ההסברה של המשטרה מאמצים את סגנון "אולפני הליכוד", תוקפים מבקרים ומתנערים מאחריות לשיאי הפשיעה. כשהדוברות נראית כמו פריימריז והממלכתיות נרמסת בשידור חי, על כלי התקשורת להפסיק לשמש כתיבת תהודה ולהתחיל לחשוף את הריקבון
מעבר למודיעין על הטרור הפלסטיני ("הצד האדום"), הרמטכ"ל מציב מראה מול החלטות הממשלה והשפעתן על השטח. עם זינוק של עשרות אחוזים בפשיעה הלאומנית של מתנחלים וחשש מוחשי מ"היפוך קנים" מצד השוטרים הפלסטינים, האם ישראל צועדת בעיניים פקוחות לעבר אינתיפאדה שלישית?
האיש שבא מתרבות שבה האיום גדול מהמעשה, מבין עתה שבמזרח התיכון אתה קודם מוריד את הסטירה ורק אחר כך מדבר על שלום. הבעיה היא שאת מחיר ההתלמדות שלו נשלם כולנו
אחרי שנתיים של "מריחות" והבטחות שווא שחמאס יחוסל והרשות לא תדרוך בעזה, המציאות הטיחה בממשלת המחדל את האמת המרה. בזמן שנתניהו נצמד לקיצוניים כדי לשמר קואליציה, איבדנו עשרות חטופים ומאות לוחמים רק כדי לקבל את אותו הפתרון כשהוא רע, מאוחר ומדמם הרבה יותר
ראש הממשלה בונה לוח זמנים מדויק שמקדם חקיקה משפטית, לפיו הוא מגיע לבוחר לאחר הכרעות פנימיות וביטחוניות אזוריות. בעוד שבגוש המרכז שמאל מתרבים הקרבות הפנימיים וחוסר הוודאות, ייתכן וזו תהיה הממשלה הראשונה מאז ממשלת הרוטציה של שמיר-פרס, שתשלים כהונה מלאה
אמירתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' השבוע בוועדת הכספים בכנסת, "אנחנו אשמים שהערבים רוצחים אחד את השני", לא צריכה לעצבן אותנו כפליטת פה, אלא כבהירות. סמוטריץ' לפתע, למרות רצונו להנחיל ריבונות ביהודה ושומרון, מוותר עליה בתוך שטח המדינה
חרדה מפני עימות אזורי מתערבבת בשאלות על הנהגה, אחריות ושלטון החוק. בין טראמפ והאיתוללות, לנתניהו, סער ו"אחים לנשק" - הקרב על ביטחון ישראל נשזר במאבק פנימי על דמותה של המדינה ועל עתיד הדמוקרטיה שלה
כשבג"ץ עם רוב שמרני נדחק להכרעות על מינוי שופטים ופיטורי שר, הממשלה כבר מאיימת ב"פקודה בלתי חוקית בעליל". בלב המשבר עומד תרחיש בלהות: שופט יורה על מעצר, השר יסרב להכיר בו, והשוטר יצטרך להחליט בזמן אמת למי הוא נאמן - לחוק או לפוליטיקאי
החרדים, איחוד של מפלגות המרכז - ואולי בכלל מנסור עבאס? הכירו את המפלגה היחידה שתכריע מי יהיה ראש הממשלה הבא. רמז: לא מה שאתם חושבים
בין רוחות מלחמה שנושבות באזור לקמפיינים פוליטיים, כבר כמעט שנתיים וחצי, בעצימות שונה, ישראל נמצאת במלחמה. הימים הקרובים, השבועות הקרובים, הולכים להיות סוערים. אנחנו מכירים את האזור לפני מלחמה שמעורבת בה ארה"ב אבל לא לאחר מכן
אפילו במציאות הפוליטית המטורפת שלנו, שוברת האופוזיציה בכל פעם את שיאי המבוכה ומחזקת את נתניהו. אם היא לא מסוגלת לתקוף בבני ברק, איך תתקוף בעזה ובאיראן?
עו"ד יעל קוטיק, היועצת המשפטית של משרד המשפטים, כבר קיבלה מכתב מהמפכ"ל לפיו חקירת הפצר"ית לא מצאה שום סימן למעורבות היועמ"שית. ומה עושה אותה יועצת שמקורבת ללוין? ממשיכה לחפש - העיקר למצוא קצה חוט ולהפיל את בהרב מיארה
בעל המסעדה שחשוד בניהול רשת סמים עומד בפני מערכת משפט תאילנדית שאינה סובלנית לעבירות מסוג זה. בעוד שהחוק היבש מאפשר עונש מוות, מנגנוני החנינה המלכותיים עשויים לשנות את התמונה - אך האם גל המעצרים האחרון מעיד על שינוי מדיניות כלפי ישראלים?
היימיש פאלקונר, השר לענייני המזרח התיכון, משיב לחששות הקהילה היהודית בעקבות העלייה באנטישמיות ומציג תוכנית ממשלתית מקיפה שתבטיח שהיהודים יחיו בשגשוג וללא פחד. המסר ברור: יהודי בריטניה הם חלק בלתי נפרד מהמדינה
מפת האיומים החדשה של 2026 מחייבת פרידה מנוסחאות העבר. בעולם של כטב"מים וטילים מדויקים, עקרון הפירוז המסורתי אינו רלוונטי עוד, וישראל נדרשת לגבש חלופה מדינית המשלבת בין החזרת הרשות לעזה לבין מניעת סיכון קיומי ביהודה ושומרון
זה החל ברצון למחוק את המילה "טבח", המשיך בהתערבות הבוטה של טראמפ בנושא החנינה ועבר אל הגינוי הרפה לניסיון הלינץ' בבני ברק. לא במקרה זה קורה לנתניהו דווקא עכשיו
בהנהגה החרדית ובקואליציה מיהרו למתג את המפגינים בבני ברק כ"קומץ", אך העדויות מהשטח מצביעות על תמונה שונה. נוח להאשים את הקומץ, אך השורה התחתונה ברורה: לחיילים אסור להיכנס לעיר - שם היו מי שפירשו את דבריו של הרב הראשי לשעבר כקריאה למעשה
בעוד שהבינה המלאכותית מעניקה לקבוצות מחאה כלים חדשים, היא בו זמנית שוחקת את הנכס היקר ביותר שלהן: האמון בתיעוד מהשטח כראיה לאמת. בעידן שבו כל סרטון של אלימות ממסדית יכול להידחות כזיוף, יחסי הכוחות נוטים לטובת השלטון, והמאבק הציבורי עלול לאבד אחיזה במציאות
בזמן שטראמפ מחפש "סטוץ" דיפלומטי ולא מלחמות התשה, איראן עשויה להפתיע בוויתור טקטי על הגרעין והסטת הגז והנפט מסין לאירופה. מהלך כזה יבודד את ישראל, ינטרל את ה"אור הירוק" האמריקאי לפעולה צבאית, וישאיר את ירושלים להתמודד לבדה עם איום הטילים והפרוקסים
בעקבות הפיגוע הרצחני בבונדיי ביץ', אלוף (מיל') דורון אלמוג משתף ברגעים המרגשים ממסעו לחיזוק הקהילה היהודית באוסטרליה. מהחיבוק לגיבור הסורי שהציל חיים ועד להנחת הכלנית מהעוטף למרגלות החנוכייה, מתברר כי מול השנאה ניצבת חומה של זהות משותפת וגאווה ציונית
בניגוד לנרטיב הנוכחי, לא היועמ"שית המציאה את הזיקה בין מחאה אפקטיבית להפרת סדר, אלא חקיקת הימין לאחר ההתנתקות. ב-2010 נקבע תקדים היסטורי: עבירות פליליות שבוצעו בשם אידיאולוגיה הן ברות-חנינה, ובכך סומן למערכת האכיפה שחסימות כבישים הן חלק לגיטימי מהמשחק
בטור לוואלה תוקף ח"כ אחמד טיבי את הח"כים שהפכו את כאב האמהות הערביות לזירת התקפה פוליטית. הניסיון להפקיע את המילה שכול הוא שפל מוסרי חסר תקדים. כששר החינוך מגבה בורות לשונית והסתה נגד הורים שאיבדו את ילדיהם, הכנסת מאבדת לא רק את דרכה, אלא את צלם האנוש שלה
