אל-ג'ולאני כבר מזמן אינו חידה, אלא שליח של ארדואן המנסה לקנות זמן מול ישראל וארה"ב • המסר התקיף של חיל האוויר באידליב מבהיר מי בעל הבית - אך כשהמדיניות האמריקנית נתפסת כרופסת והאיום הטורקי מתעצם, ישראל מוצאת את עצמה אל מול אתגר בטחוני חדש ומסוכן
אבו דאבי הכריזה על עצירת הסחר והעסקאות עם איראן, אך אחרי עשרות שנים שבהן דובאי שימשה שער מרכזי של טהרן לעולם, ניתוק הקשרים יהיה מורכב בהרבה. המבחן האמיתי יהיה באכיפה - ובעיקר ביום שאחרי המלחמה
התקיפות בסוריה הן רק קצה המהלך: טורקיה מנצלת את היחלשות איראן והוואקום האזורי לבניית ציר סוני חדש, מרחיבה אחיזה בסוריה ובעזה ומאתגרת את חופש הפעולה הישראלי, בעוד ישראל נותרת ללא מדיניות אזורית חלופית
כשהעתיד של כולנו מונח על השולחן, אסור לנו לקחת סיכונים מיותרים. רק היצמדות לאסטרטגיית הגוש תבטיח לנו את הנהגת המדינה
נתב"ג קרס יום אחרי שנתניהו ורגב היללו את תפקודו, הקטל בכבישים ממשיך לגבות קורבנות והשירות הציבורי נשחק. אלה אינם כשלים נקודתיים - אלא תוצאה של שיטה שבה נאמנות פוליטית קודמת למקצועיות, וממשלה שמשאירה אחריה מערכות מתפרקות, ואדמה חרוכה
תקיפת צה"ל על הבסיס בסוריה מסמלת הרבה יותר מעוד תקיפה. היא מעבר הזירות של ישראל, ממאבק בהתבססות האיראנית במדינה השכנה, למאבק בהתבססות הטורקית. אך כאן צצה בעיה חדשה. טורקיה אינה איראן: היא לא פועלת באמצעות מיליציות. יש לה צבא, מודיעין והגנה אווירית
איום אמיתי על ביטחון ישראל, בדמות התבססות טורקית בסוריה, או הסתבכות בהרפתקה מיותרת, על סף מלחמה, לצרכי בחירות? בסופו של דבר זו שאלה של אמון
התקיפה בצפון-מערב המדינה היא ניסיון לבלום את השתלטות טורקיה על הוואקום השלטוני בדמשק. מול ניסיונות אנקרה להציב בסיסים קדמיים ויכולות ניטור על גבולנו, ישראל חייבת לפעול בנחישות, לעצב מחדש את מאזן הכוחות ולמנוע איום אסטרטגי חדש
התחלת העבודות על מתקן הוצאה להורג, אינה יותר מגימיק בחירות של השר שפרובוקציה היא כל מהותו: אחרי הפיתות והתנינים, הגיע גם הגרדום. חבל רק שבדרך הוא מזהם את כולנו
בקמפיין של דודי אמסלם בחרו לוותר כמעט לחלוטין על הבקשה הישירה מהבוחר ולהציג אותו דרך האנשים, המאבקים והרגעים שעיצבו אותו. רק ברגע האחרון הוא ביקש בעצמו את אמון המתפקדים
היא הפילה את ממשלת בנט, קיבלה שריון בליכוד ותפקיד שרה, והקפידה להזכיר למתפקדים מי החזירה את נתניהו לשלטון. אבל בפריימריז התברר שכל זה לא הספיק: ההתרסקות של עידית סילמן מלמדת שעריקה פוליטית לא תמיד משתלמת - ובמקרה שלה, אפילו הליכודניקים לא השתכנעו
תוצאות הפריימריז חשפו את המתח בין שני זרמים בתנועה: זה שמבקש לשמר את כוחם ועצמאותם של מוסדות המדינה, וזה שמבקש להשיב יותר כוח לנבחרי הציבור. הליכוד השתנה, אבל הוויכוח על גבולות הכוח ועל משמעותה של ריבונות העם רחוק מהכרעה
רק שתי נשים במקומות ריאליים ורשימה משמימה וחסרת פנים חדשות. ככה נראית תנועה שמיהרה להקיא מקרבה את הליכודניקים החדשים, אבל נפלה לידיהם של קבלני קולות חרדים
תמונה אחת שווה אלפיים חללים? הרגע שבו נהג שליחו ומקורבו של טראמפ בחליל אל חיה בכבוד השמור לראש מדינה, הוא תבוסה תודעתית לישראל
ההסכם הביטחוני החדש של ריאד מכניס לליבת הממלכה בעלות ברית שמשחקות על שני המגרשים מול איראן. נורמליזציה עם ישראל, חיבור למסדרון IMEC ומעטפת אמריקאית אינם פרס לירושלים, אלא הדרך היחידה של סעודיה להשיב את ריבונותה
כ-90% מהלוחמים והמילואימניקים המשוחררים חוזרים לאזרחות ללא פציעה רשומה - אך גם ללא שום מעטפת ממלכתית שתעזור להם לסגור את הפער. המשוואה חייבת להשתנות: שלוש שנות שירות מחייבות שלוש שנות ליווי רשמי מהמדינה
גם לאחר ההבנה שהאייטם המושקע והתחקירי הנוקב הוא פייק מוחלט - בערוץ 14 העלו אותו לאינטרנט והתפארו בו. ובכן, השכנה אכן דומה כנראה לפצ"רית, ואתם אכן דומים לערוץ חדשות, אבל הגברת אינה הפצ"רית - ואתם לא ערוץ חדשות
הבחירות לרשימת הליכוד לכנסת הן צומת עבור מפלגת בשלטון. נתניהו ידע היטב מדוע ניסה לבטלן. ההשפעה החרדית על הליכוד עלולה להיות מכרעת לא רק במליאה, אלא גם בפריימריז. כך, ח"כים ושרים שעשו הכל למען נתניהו ימצאו עצמם באישון לילה מחוץ לרשימה
מאחורי הדרמה שהסעירה מדינה שלמה מסתתרים רגעים שקטים שאי אפשר לזייף. מומחית לשפת גוף מפרקת שנייה אחר שנייה בסרטון האיתור - ומגלה את הרפלקסים והתגובות הפיזיולוגיות שמשדרים מצוקה נפשית עמוקה, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי
בחסות מאבקי הפריימריז בליכוד, התחילו בסביבת איזנקוט להכשיר את הדרך לשותפות עם רע"ם. האם מדובר בסכנה לגוש או להיפך, במהלך של מי שהתחיל להאמין בניצחון?
לא רק מלי וליאל יהלומי נמצאו, כי במהלך מסע החיפושים שהפך למצוד, מצאנו גם כמה מאפיינים טובים ורעים של הישראליות בת זמננו. מה למדנו על עצמנו מהפרשה המוזרה?
מנפילת הדילים הישנים בליכוד ועד הניסיון של נתניהו למנוע אובדן קולות מימין: בעוד סמוטריץ' מציג קבלות על שותפות עד הסוף, גלעד ארדן ויולי אדלשטיין מנסים לשכנע את הבוחרים שהעקרונות שלהם חזקים יותר מהמשקעים האישיים | טור דעה
לא קרטל סודי ולא קונספירציה: מערכת של רגולציה, חסמי כניסה, ריכוזיות וקבוצות אינטרס משמרת את יוקר המחיה בישראל. מהסופר והבנקים ועד הרכב והדיור - כך פועל "הדיפ סטייט הכלכלי", מי מרוויח ממנו ומדוע גם שומרי הסף מתקשים לפרק את השיטה
המשבר במצר הורמוז מאיץ מרוץ אזורי ועולמי לנתיבי סחר ואנרגיה חלופיים, מסעודיה והאמירויות ועד סוריה והקוטב הצפוני. לישראל יש יתרון גיאוגרפי נדיר, מ-IMEC ועד קצא"א, אבל בלי תשתיות, חיבורים והסכמות אזוריות היא עלולה לגלות שהמסדרונות החדשים פשוט מדלגים מעליה
עם אינפלציה של 300%, ברזי נפט יבשים ומחסור חריף במים ובחשמל, שלטון האייתוללות מתפקד כ"חיה פצועה". המהלכים הצבאיים ההיסטריים והחנק האזרחי חושפים את האמת: המשטר מבועת ממרד פנימי, בעוד ארה"ב מנטרלת את קלף המיקוח האחרון שלו
שבוע שלם מדינה שלמה עצרה את נשימתה, עד שמלי וליאל יהלומי נמצאו בריאות ושלמות בארגנטינה. אלא שהמבצע חוצה היבשות לאיתורן משאיר שאלה קשה: אם המדינה יודעת למצוא שתי נשים שבחרו להיעלם, איך היימנוט קסאו עדיין נעדרת?
העובדה שאין הסכמה ברורה וסופית על כך שגוש השינוי יתלכד סביב ראש המפלגה הגדולה ביותר היא תקלה אסטרטגית שעלולה לעלות בחורבן המדינה, לא פחות. בינתיים, בכירי הליכוד חושבים על היום שאחריו - וביהודה ושומרון צומח איום שעלול לפגוע גם ביחסים עם ארה"ב
בעזרת תרגילים משפטיים ושינוי הרכבי השופטים, ביטל נשיא העליון את הצורך במפקח חיצוני עצמאי והחזיר את החקירה ישירות לידי הפרקליטות. המהלך הזה לא רק קבר את החקירה בפרשה החמורה, אלא הוכיח שוב שמערכת המשפט עושה הכל כדי להגן על עצמה מפני ביקורת
התיק התפוצץ לפני 10 חודשים והיה יכול להגיע לכתב אישום תוך חודשים ספורים, אלא ששלוחי הממשלה עשו הכל כדי למרוח. מבחינתם שהפצ"רית תיהלך חופשי כל עוד היועצת לא מאחורי סורג ובריח. בינתיים הם יוכלו להמשיך לצווח "למה לא מוגש כתב אישום". אתמול בג"ץ שם לעניין סוף
בעוד נתניהו וכ"ץ מתפארים במדיניות ביטחונית נחושה, חזרה ישראל למציאות של הכלה מול חמאס וחיזבאללה. כך נופל ביטחון ישראל לתהום שבין דברי הרהב לחוסר התגובה בשטח
